הזנות הייתה נושא לוויכוח פוליטי, מוסרי ומשפטי מאז ימי קדם. אף על פי שהעסק היה קיים ונהוג בצורה כלשהי כמעט בכל החברות, דעת הקהל הייתה חצויה כיצד לטפל בו מבחינה מוסרית וחוקית במאות האחרונות. כתוצאה מכך, העיסוק בזנות כבר מוסדר לסירוגין, פלילי, ובאופן חלקי או מלא decriminalized במדינות רבות ברחבי העולם.
למרות שהמוסריות של עבודת מין היא נושא לוויכוח מתמשך, ההערכה היא כי 1.8 מיליון אנשים משתתפים בזנות בכל חודש נתון. מתוכם, יותר מ-70% הן נשים ובני נוער, וכמעט מחציתם קטינים, כאשר נשים צעירות מתחת לגיל 25 מהוות את רוב עובדי המין. למרות האקטיביזם של התנועות לזכויות עובדי המין ולחץ מתמשך מצד תנועות חברתיות אחרות, זנות עדיין ניתנת לענישה על פי חוק במדינות רבות, ועובדות מין נתונות להתעללות וניצול.
ההיסטוריה של הזנות מתחילה במצרים העתיקה, היוונים והרומאים, שם היא התקבלה במידה רבה כעיסוק והוסדרה על ידי רשויות דתיות ו / או ציבוריות. אנשי מקצוע קיבלו תשלום עבור שירותים שאינם מיניים כגון משק בית, חברות ו / או תקשורת. המנהג היה חוקי ומוסדר בהודו בתקופת אימפריית גופטה, והמושג המודרני של זנות עוגן תחת החוק האיסלאמי מהמאה ה-7 ואילך. הזנות הייתה חוקית בהודו בערך משנת 600 לספירה, אך במאה ה-16, החוקים הטילו עונשים קשים יותר ויותר על עובדי מין, כולל סירוס כפוי ו/או מוות.
באירופה של ימי הביניים, הזנות הייתה במידה רבה בלתי מפוקחת, וכמרים הובילו לעתים קרובות עובדי מין בשירותי דת, ועודדו צדקה בתמורה לשירותים. במאה ה-15, שינויי חקיקה במדינות רבות הביאו לתקנות שהטילו בדיקות בריאות והגבלות היכן ומתי ניתן היה לראות עובדי מין בציבור.
במאה ה -18, המהפכה התעשייתית, יחד עם התפתחות רשת הרכבות, הובילה לביקוש מוגבר לעובדות מין בערים רבות באירופה. במקביל, איסורים חוקיים על זנות הביאו לעוני, לאי סדר ציבורי ולעלייה בסחר בנשים. במאה ה-19, מדינות רבות אימצו חוקים חדשים שנועדו להרתיע זנות, והפכו הן קנייה והן מכירה של שירותי מין לעבירה פלילית ופגיעה הן בעובדי מין והן בלקוחותיהם.
במאה ה-20 צמחו תנועות לזכויות עובדי מין בכמה מדינות כדי לתמוך באי-הפללה של זנות. תנועות אלה, שנתמכו על ידי ארגונים כגון הרשת הגלובלית של פרויקטים לעבודת מין, טענו להגנות משפטיות גדולות יותר לעובדי מין, תנאי עבודה משופרים וגישה טובה יותר לשירותי בריאות ולמשאבים אחרים.
עם זאת, זנות נותרה בלתי חוקית ברוב חלקי העולם, והפללה ממשיכה להיות הגישה השלטת במדינות רבות. במדינות מסוימות, הפללה של עבודת מין משולבת לעתים קרובות עם עונשים קשים, כגון מאסר או קנסות. מדינות אחרות, כולל ארצות הברית, אימצו מדיניות של אי הפללה חלקית או מלאה, יצירת מסגרת חוקית להסדרת הזנות תוך מתן סביבה בטוחה ולא מפלה לעובדי מין.
בשנים האחרונות, אי-הפללה נתמכת על ידי ארגוני בריאות וזכויות אדם המאמינים כי הפללה של עבודת מין הובילה להפרות של זכויות האזרח של עובדי מין ולירידה בגישה לשירותי בריאות ושירותים חיוניים אחרים. בנוסף, ארגוני חברה אזרחית רבים קראו לפיתוח זכויות עבודה פורמליות לעובדי מין, כולל איגודי עובדים וזכויות משא ומתן קיבוצי אחרות.
הוויכוח על ההשלכות המוסריות, הכלכליות והמשפטיות של הזנות נותר שנוי במחלוקת ומורכב כתמיד. למרות הסטיגמה וההפללה של עבודת מין, עובדות מין דיברו באופן פעיל נגד התעללות וניצול ופעלו למען זכויותיהן. ככל שהדיון על אי הפללה של זנות נמשך, פעילים מרחבי העולם לוחצים להגנה משפטית רבה יותר על עובדי מין ולקוחותיהם.